פסק-דין בתיק ת"א 10332-03

ההליכים עד כה

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף של התובע כנגד מעבידו, הנתבעת, של שנגרמו לו בארבע תאונות עבודה (להלן: התאונות). התובע יליד 29.11.44 עבד אצל הנתבעת למעלה מעשרים שנה, כאשר במועדי התאונות היה בתפקיד של הנדסאי בניין הממונה על תחום העבודה האזרחית.  בשלוש התאונות הראשונות (שאירעו בשנים 1996-1997), נפגע התובע בגב התחתון פעם אחת כתוצאה מנפילה ופעמיים בעקבות הרמת משאות. אחרי כל אחת התאונות הללו, המשיך התובע בעבודה כסדרה. בתאונה הרביעית (משנת 1999), נפל התובע, נפגע במפרק ירך ימין ומאז לא שב לעבודה.

2. לאחר שהצדדים הגישו חוות דעת רפואיות באשר למצבו הרפואי של התובע, מינה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, את ד"ר רמי מושיוב (להלן: המומחה) כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. בחוות דעתו מיום 23.1.06, מסר המומחה חוות דעת ובו קבע כי בגין שלוש התאונות הראשונות (מהשנים 1996-1997), נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 37 (7) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") המתבטאת בהגבלת תנועה קלה בגב התחתון המלווה בספזם שרירים פרה-ורטברליים וברגישות מקומית, כאשר בבדיקות ההדמיה נמצאו שינויים ניוונים קשים הכוללים פריצת דיסק בגובה 4-5  L עם לחץ על השק והשורשים. בגין התאונה הרביעית (מיום 13.7.99) נגרמה לתובע נכות צמיתה במפרק הירך הימני בגין הגבלה משמעותית בתנועות, המלווה ברגישות וצליעה, כאשר המומחה העריך את הנכות בשיעור של 30% לפי תקנה 35 (1) ד' לתקנות המל"ל. המומחה הוסיף כי במידה והתובע יעבור ניתוח להחלפת המפרק הקיים קיים סיכוי לשינוי בגובה הנכות.

הנכות הרפואית לצמיתות המשוכללת, אם כן, היא בשיעור של 37%.

המומחה קבע נכות זמנית בשיעור של 100% לאחר התאונה הרביעית מיום 13.7.99 ועד ליום 19.7.99.

2. ביום 18.2.07 החליט בית המשפט בהסכמת הצדדים לחלק את בירור התביעה לשלבים באופן שתתברר תחילה שאלת החבות. ביום 15.8.10, החליט בית המשפט שהנתבעת חבה בנזיקין כלפי התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונות. יחד עם זאת, מצא בית המשפט כי לתובע אשם תורם בשיעור של שליש.

3.  הצדדים הגישו תצהירי עדות לשלב הנזק. מטעם התובע, העידו התובע וקרוביו ומכריו אשר העידו על העזרה וסיוע שנתנו לו אחרי התאונות. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר מחמוד גול, עובד הנתבעת, שהעיד על הקשר של הנתבעת עם התובע אחרי התאונות. מלבד חקירת העדים הללו, הוזמן המומחה לישיבת ההוכחות ונחקר על חוות דעתו. 

בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 15.8.10, הגיש ב"כ הנתבעת את החלטות של  הוועדה הרפואית של המל"ל. מסמכים האלה עולה כי ביום 31.12.06 קבעה ועדה רפואית לעררים של המל"ל כי לתובע נגרמה כתוצאה מפגיעה בעבודה נכות צמיתה בשיעור של 30% (בגין הפגיעה בירך) החל מיום 1.1.00.

4. בתום ההוכחות, החליט בית המשפט למנות את מר שי ספיר כמומחה בתחום האקטואריה לעריכת חוות דעת ובה חישוב הסכומים המגיעים לתובע מהמל"ל בשל נכותו בעקבות התאונות. מר ספיר הגיש חוות דעת מיום 9.6.11 שבה קבע סכומי קצבאות הנכות מעבודה כשהם מהוונים ומשעורכים ליום 31.5.11 מגיעים לסך של 395,900 ש"ח.סכומים אלה הם בנוסף לדמי פגיעה ומענקים שקיבל התובע מהמל"ל בסך כולל ומשוערך של 102,066 ש"ח. סך הגמלאות והתקבולים שהתובע קיבל או שזכאי לקבל מהמל"ל משוערכים למועד חוות הדעת (ללא ריבית) מגיע ל 535,315 ש"ח.

לבסוף, הגישו ב"כ הצדדים סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

5. כאב וסבל - הפגיעות בעקבות התאונה, ובעיקר בגין התאונה הרביעית, שינו לרעה את אורח חייו של התובע, שהיה אדם עצמאי, פעיל, עובד ומתנדב, ולאדם נכה, מוגבל, מובטל ותלוי באחרים.

לדעת ב"כ הנתבעים, יש להביא בחשבון בעניין זה את סירובו של התובע לעבור ניתוח להחלפת מפרק הירך עליו המליץ המומחה בחוות דעתו. בנגוד לדעה זו, החלטתי לא ייחסתי משקל רב לסירובו של התובע. לא ניתן להכריח אדם לעבור ניתוח ו/או "להעניש" אותו בהפחתת פיצויים בשל סירוב זה. ממילא, לא ברור עד כמה היה משפר הניתוח (שהוא איננו ניתוח קל) את מצבו התפקודי של התובע. (ראה עדות המומחה בענין זה עמוד 35 לפרוטוקול שורות 26 ואילך).

בהתחשב  בכל הנתונים הללו, בשיעורי הנכויות ובמהותן, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בסך 200,000 ש"ח.

6. אובדן שכר -

א. אין מחלוקת כי התובע היה בנכות זמנית של 100% במשך ששה חודשים ממועד התאונה הרביעית (13.7.99) . השכר המגיע לו עבור תקופה זו הינו 8,987 ש"ח (שכר חודשי אחרון) X 6  =    53,922 ש"ח.

ב. מתום חצי השנה הראשונה אחרי התאונה הרביעית (13.1.00) ועד מועד גיל הפרישה של התובע (29.11.11 - גיל 67), קיימת מחלוקת באשר מידת אי יכולת ההשתכרות שלו.

התובע הפנה לאישורים רפואיים שקיבל מרופאי קופת חולים אשר קבעו לו אי כושר או מוגבלות תפקודית במשך כ 1800 ימים. לטענת התובע, במשך כל אותה תקופה לא יכול היה לעבוד בכלל בגלל מצבו הרפואי, שהלך והחמיר עם השנים. המגבלה העיקרית נובעת מהפגיעה בירך. לאחר תקופה שלא יכל ללכת כלל, החל התובע ללכת עם קביים. בסוף שנת 2006, בעקבות החלשות מצבו הכללי, המליץ רופא אורטופד מקופת חולים לתובע להשתמש בכסא גלגלים, ומאז הוא משתמש בקביים ובכסא גלגלים לסרוגין.

הנתבעת טוענת מנגד כי אין ליחס משקל רב לאישורים הרפואיים שהוגשו, וזאת בהסתמך על עדותו של המומחה, לפיה חלק מהאישורים ניתנו לתקופות ארוכות מאד מראש ואינם הגיוניים. המומחה טען כי הדרך הטובה ביותר לבדוק את מידת אי הכושר של התובע בעבר היה אם היה מתייצב  בפני ועדות המל"ל המיועדות לקביעת אי כושר, אך התובע נמנע מלעשות זאת. לכן,  טוענת הנתבעת כי התובע לא עמד בנטל הוכחת מידת אי הכושר שלו והפסד שכרו.